ייצוג חמש התנועות בשלבי הלידה

בהבנה שלנו את חמש התנועות אנו מבינים את המעגלים בטבע, מערכת היחסים בין התנועות וכן בתוך גוף האדם.
לינק שוי: "הכל בארץ וביקום מתייחס לחמשת האלמנטים והאדם אינו בשונה"
בין התנועות ישנה מערכת יחסים, כל תנועה מזינה את התנועה שמגיעה אחריה (מאפשרת את הקיום, הביטוי שלה) ומוזנת מהתנועה שלפניה. כמו כן ישנה מערכת בקרה ביניהם. בבריאות מערכת יחסים זו היא ההרמונית, התנועה ביניהם טבעית. אך בפתולוגיה הם פוגעים אחד בשני.
חמש התנועות- עץ, אש, אדמה, מתכת, מים
ניתן לראות את חמש התנועות בכל תהליך בטבע, במאמר זה בחרתי להראות כיצד ניתן להסביר את שלבי הלידה לפי התאוריה הנ"ל.
נהוג לחלק את הלידה לשלושה חלקים עיקריים: 1. שלב הפתיחה 2. שלב יציאת התינוק 3. שלב יציאת השילייה וכל הקרומים
1.שלב הפתיחה- ממצב שצוואר הרחם סגור ועד פתיחה מלאה שלו. זהו שלב הצירים שבמהלכו נפתח צוואר הרחם לפתיחה מלאה. שלב זה מתחלק גם הוא לשלושה שלבים:
2. שלב לטנטי- איטי ביותר, בזמן זה הגוף עוד לא "הבין" שהוא בלידה. צירים יכולים להפסיק פתאום. שלב זה מאוד מושפע מהמצב הנפשי. יכול לקחת זמן רב, גם מס' ימים.
3. שלב אקטיבי- מהיר, הצירים סדירים ואינטנסיביים.
4. שלב יציאת התינוק- מפתיחה מלאה ועד יציאת התינוק לאוויר העולם.
5. שלב יציאת השילייה וכל הקרומים- כמה דקות לאחר לידת התינוק נפרדת השילייה מדופן הרחם ונפלטת החוצה.

שלב הפתיחה מתחיל עם תחילת הופעת הצירים הסדירים אך יכול להיות שהצירים יהיו עוד רחוקים אחד מהשני. השלב הזה מתאפיין בכך שבתחילתו הצירים יחסית קצרים, קלים ורחוקים אחד מהשני ולאט לאט כל ציר הופך להיות חזק יותר, ארוך יותר והצירים מתקרבים כך שההפוגות בין הצירים קצרות יותר. משלב רגוע הצירים הופכים להיות אינטנסיביים יותר והתחושה היא של גלים שבאים אחד אחרי השני. עם התקדמות הצירים מתחיל צוואר הרחם להתקצר ולהיפתח, מתחת לפני השטח, לא מורגש כלפי חוץ. בד"כ אופי הצירים מעיד על קצב התפתחות הפתיחה אך לא תמיד זה כך.

בשלב הלטנטי ההתקדמות היא מתחת לפני השטח. הצירים עוד רחוקים והיולדת עירנית, מחוברת למציאות ו"ההגיון" פועל. זהו שלב רגוע יחסית אך אפילו שכלפי חוץ נראה כי לא קורה כלום בתוך הגוף צוואר הרחם מתקצר, מתקדם ונפתח. אין חוקים בשלב הזה- הוא יכול להיות מהיר או איטי וכל יולדת מתקדמת בקצב שלה ואם היא והעובר מרגישים טוב אין צורך להתערב, רק לתת לטבע לעשות את שלו.
מבחינה נפשית שלב זה יכול להיות מאופיין בהתרגשות ופחד. היולדת שחיכתה לאורך כל ההריון לתינוק עומדת לפגוש אותו, פחד מהשינוי הקרוב, מההורות, מהלידה עצמה. לעיתים מדובר בהריון לא רצוי ואז מתווספים פחדים ורגשות נוספים. כל עוד ההתרגשות היא בגבולות הכל בסדר והלידה ממשיכה ומתקדמת אך כאשר הפחד משתלט הלידה עלולה להיעצר.
הסיבה שהלידה עלולה להיעצר בזמן סטרס ופחד היא שההורמון שאחראי להתכווצויות הרחם, לצירים הוא אוקסיטוצין, הידוע בשמו גם- הורמון האהבה. הוא מופרש כאשר נעים לנו ואנו רגועים. אך כאשר מתעורר פחד, מופרש הורמון אדרנלין שמשויך להישרדות. שני ההורמונים האלה לא הולכים יחד. כאשר אחד מעורר השני מעוכב. ולכן כאשר הפחד משתלט אין מקום לאוקסיטוצין ואין התקדמות בלידה. אך לידה שלוקחת זמן היא לא בהכרח תקועה, לכל לידה יש את הקצב שלה. לכל תינוק יש את הריתמוס שלו, את הזמן המדויק שלו להגיע לעולם.
מתוך השלב הלטנטי אנו נכנסים לשלב האקטיבי. שלב מהיר ואינטנסיבי יותר. זהו שלב שהפתיחה גדלה והצירים נעשים משמעותיים יותר. היולדת מתכנסת פנימה ופחות ופחות "משתמשת" בקליפת המוח, המוח החושב. (ד"ר מישל אודנט) בשלב זה עדיף שיהיו כמה שפחות הפרעות שהיולדת תהיה בשקט שלה וכך היא תוכל להקשיב לעצמה ולפעול לפי האינטואיציה. ההרגשה של גלים שבאים אחד אחרי השני.

אלמנט המים
המים מדברים על תהליכים פנימיים , ניסתרים שקורים מתחת לפני השטח. במים יש משהו בלתי צפוי. הם יכולים להיות רגועים ופתאום לשצוף ולקצוף. הים יכול להיראות רגוע אך מתחת לפני השטח יש מערבולות. למים יש זרימה ועומק. בכח ההתמדה הם יגיעו לכל מקום גם אם ייקח להם הרבה זמן. צריך לתת להם את הזמן, כל עוד ישנה זרימה הם יגיעו לאן שצריך. אך אם הם עומדים, תקועים, לא זורמים הם יהפכו לעכורים ולא יגיעו למטרה שלהם.
המים תמיד בתנועה, עקשנים אך יחד עם זאת בענווה. הם משתנים לפי המציאות. ישנה התבטלות אך ממקום של זרימה, של קבלת המצב ו"הידמות צורה" לסיטואציה. כלומר מתאימים את עצמם למה שקורה, לכאן ועכשיו.
אנשי המים כשמאוזנים, יש להם יכולת התבוננות, רואים לעומק. מתוך שקט וצלילות שיש בהם. כאשר קיימות מערבולות רגשיות, כשיש רעשים, הם לא מצליחים לראות.
למים יש סבלנות.
מבחינה רגשית נדבר על תדר של פחד. ממש פחד מוות. רגש הישרדות. הרגש הזה מאוד מניע, אפשר לקום ולפעול מתוך פחד, לחפש פיתרון אך לעיתים זהו רגש משתק.
השלב הראשון, כמו אלמנט המים, יכול להיות רגוע ועדין או גועש ואינטנסיבי. גם כאשר הוא רגוע והצירים רחוקים אחד מהשני ולכאורה כאילו כלום לא קורה- בפנים, עמוק, צוואר הרחם מתקצר ונפתח. כאשר היולדת רגועה היא יכולה להיות קשובה לעצמה ו"לראות", להרגיש באינטואיציה מה נכון בשבילה ובשביל העובר שלה בכל ציר ממש כמו המים. ואז לפעול ולזרום לפי מה שנכון ומתאים.
יולדת שנמצאת ב"ענווה" , ממש כמו המים, מקבלת את המציאות כמו שהיא, נמצאת ב"כאן ועכשיו" וזורמת עם המציאות. היא לא נתקעת בכל מיני מחסומים והתפתלויות של הדרך, היא עוקפת אותם, מוצאת לעצמה נתיב קל יותר, נכון יותר וממשיכה לעבר המטרה- הבאת התינוק לעולם. ממש כמו המים שתמיד ימצאו את הנתיב המתאים וימשיכו בנחישות לעבר המטרה. ממש לכל יולדת ותינוק יש את הלידה המיוחדת שלהם ואין תנוחה או דרך שמתאימה לכולם כך המים יבחרו כל פעם נתיב אחר, פעם לזרום עם הוואדי, פעם לעקוף מכשול ופעם לחלחל דרך הסלע.
הפחד מאוד מאפיין את אלמנט המים וגם את השלב הראשון בלידה. הפחד יכול לשתק, להפריע להפרשת אוקסיטוצין, לבלבל את היולדת ולגרום לכאב רב יותר וכך הלידה תתקע ולא תתפתח. לעומת זאת כשיש התרגשות אך היא בגבולות היולדת מסוגלת להיות ב' כאן ועכשיו', היא פועלת, מחוברת וזורמת עם התהליך. וכך הלידה מתקדמת.
בשלב הזה שהייה במים מאוד מקלה על הכאב ועוזרת לקדם את הלידה.

צירי לחץ
סוף השלב הראשון מתחיל ב"צירי לחץ", בד"כ כשהיולדת בפתיחה מלאה אך לפעמים גם קצת לפני. שלב זה מאופיין בצירים חזקים עם כיוון כלפי מטה. הכיוון של הציר מאוד ברור. צירי הלחץ גורמים ליולדת לפעול, אי אפשר להתעלם מהם או להתנגד להם. בשלב זה היולדת מכוונת את הכח החוצה, תחושה של כח מתפרץ החוצה. עד עכשיו היולדת התכנסה פנימה עכשיו האנרגיה היא החוצה. בשלב זה הצירים מאוד חזקים ומובילים את התינוק החוצה, למטה, גם אם האמא לא תלחץ בכלל הצירים עושים את העבודה. במקביל, כאשר התינוק כבר ממש נמצא בפתח הנרתיק, הנרתיק נמתח ונפתח- ככל שהוא גמיש יותר יהיה קל לתינוק לצאת ויגרמו פחות נזקים.
הרבה פעמים נראה שהיולדת מתייאשת בשלב הזה, קשה להן לראות את המטרה, אפילו שהסוף כ"כ קרוב. ממש כמו שמטפסים על הר גבוה, רגע לפני שמגיעים לסוף, הפיסגה מוסתרת ונראית רחוקה. מאוד עוזר ליולדת להיזכר במטרה, לנסות להסתכל קדימה לראות מה המטרה ולהמשיך לצעוד לכיוון. שלב זה מתאפיין בהפרשה מוגברת של אדרנלין, שלב אקטיבי מאוד. לפעמים היולדת מאוד כועסת- על הבן/בת זוג, התהליך, התינוק…. היא רוצה להיות כבר במקום אחר. יש כאן תיסכול. חשוב להבין שלפעמים הגוף מלחיץ את עצמו, גורם לתחושות האלה כדי להפריש יותר אדרנלין. זהו מצב רצוי, מאוזן, לעיתים במצב פחות מאוזן נראה יולדת אדישה, מוותרת, רוצה שיעשו בשבילה. היא לא יכולה יותר עד כדי עילפון.
בשלב זה נשמע את היולדת צועקת. הצעקה משחררת ועוזרת לפתוח ולקדם את הלידה.
גם התינוק בשלב הזה מאוד פעיל ויש לו כיוון לחתור אליו והוא פועל כדי לצאת. התינוק יורד באגן, הוא עושה זאת בתנועת התברגות עד שהראש ממש מציץ לאט לאט אך בנחישות ועוצמה נולד הראש, כתף אחת, כתף שניה וכל הגוף ממש מתפרץ, מחליק החוצה. בשלב זה התינוק עדיין מחובר לאמא, אל האדמה, עם חבל הטבור שממשיך להזין אותו כל עוד השילייה עדיין לא נפרדת. ובמקביל התינוק נושם באופן עצמאי חמצן מהאויר.

אלמנט העץ
העץ הוא תנועה שיש בה חיים. תכונות בולטות בו הן- חוזק וגמישות. מצד אחד הוא חזק, נטוע עמוק באדמה, לא נשבר בקלות אך עם זאת גמיש. לעץ יש כיוון, מטרה, הוא מתחיל תנועה ואז בכח מתפרץ שואט קדימה. מצד אחד העץ גדל למטה, לשורשים, הוא עמוק ויציב ומצד שני גדל למעלה, יוצא החוצה והוא עושה זאת עם ביטחון ואופטימיות, תקווה ויצירתיות. לידה/ התחלה זה התדר, החיים של העץ. גם במובן של משהו חדש שנולד וגם במובן שאנשי העץ מסוגלים לחלום, לדמיין, יש להם חזון ואז מולידים מתוכם משהו חדש, רעיון. מבחינת הרגש שמאפיין את העץ- כעס. הכעס הוא רגש פוטנציאלי, הוא מעורר לפעולה- מעורר לתנועה. הכעס הוא יעד שלא מומש כרצוננו ואז (במצב מאוזן) נפעל לשינוי. במצב לא מאוזן הוא יכול להפוך לזעם או לאדישות.
הצליל שמאפיין את העץ- צעקה. קול מתפרץ, סאונד עולה בעוצמה.
הטעם הוא חמוץ, הוא מכווץ, כיווץ שגורם להתפשטות- ממש כמו צירים.
שלב שני- יציאת התינוק
הרגעים של יציאת התינוק מאופיינים בשיא האנרגיה מבחינת הלידה. שיא האדרנלין. התינוק שעד עכשיו היה נסתר הגיע לשיא הבשלות ויוצא החוצה ב'קול גדול'. עם נוכחות גדולה. יש תחושה שהעבודה נעשתה ועכשיו אפשר פשוט להיות, להיות רגועה ונינוחה. בשלב זה יש תחושה של חום גדול, איזור הנרתיק עשוי לשרוף, הרבה יולדות מדווחות שחם להן, ממש גלי חום ויובש בפה, צמא גדול. ומבחינה נפשית יש תחושה, לאחר שהתינוק יצא, של חום, אהבה, שמחה גדולה והכרת תודה.
שלב זב גם מתאפיין בדימום ממשי. התחושות של האמא תלויות הרבה פעמים בשלב הקודם. איך עברו הצירים וכל חווית הלידה- 'שלב העץ', כאשר השלב הקודם היה טוב, זורם, מאוזן, היכולת של האמא לשמוח עם התינוק ולהיקשר אליו, גבוהה יותר. זוהי הפגישה הראשונה של התינוק עם העולם התינוק נולד עירני מאוד ומגיב לסביבה (מלא באדרנלין) ויש ממש תחושת תקשורת, הרמוניה, אהבה.

אלמנט האש
האש מדברת על חום, ביטחון, אהבה, חמלה ושמחה. מדברת על אינטראקציה ותקשורת.
האש נותנת בטחון- אפשר לבשל עליה, מגינה מפני קור וחיות, מחממת. כשהאש טובה היא מאוזנת, היא עוטפת ומקבלת כמו הקיסר- בן השמיים. הקיסר מאחד את העם. האש הקיסרית מייצרת חמלה- קבלה של האחר באופן שלם, כמו שהוא.
הלב הוא הקיסר של הגוף.
שמחה פנימית מהלב, מתחברת לנשמה. היכולת לחוש את הרגש קשורה לאש מאוזנת. אדם שהוא אש יהיה תמיד במרכז. האקלים שקשור לאש הוא חום, החום מייבש וקשור לצבע האדום. הרקמה בגוף היא כלי דם.
התדרים של האש- עונה- קיץ, שיא היאנג. תהליכי חיים- בשלות. איבר חישה- לשון. הלשון היא הניצן של הלב. מסמלת תקשורת כיוון שהדיבור זו צורת התקשורת המאפיינת ביותר.
כל זאת מאוד מתאים לשלב יציאת התינוק. רואים דימום, הצבע האדום שולט גם בפרינאום וגם בפנים. יש חום גדול מאוד.
החיבור של האש הוא בעיקר ממקום של תקשורת, התינוק נפגש עם עם אימו לאחר חודשי ההיריון הארוכים הוא עירני ובוחן את סביבתו, הוא בוכה וממש מורגש שהתינוק במרכז תשומת הלב. וכן מדובר פה על בשלות, שיא הבשלות, התינוק 'הבשיל' ברחם ועכשיו הוא "נקטף".
היקשרות
מיד כשהתינוק נולד, ועדיין מחובר עם חבל הטבור לשלייה, מניחים אותו על בטן האימא, skin to skin שיחוש את עורה ויריח אותה. בזמן הזה התינוק כבר בחוץ, נושם בכוחות עצמו אך עדיין מחובר אל האימא, העוגן שלו, עם חבל הטבור.
עכשיו מתחילה ההיקשרות של האימא אל התינוק. אם האימא מרגישה טוב והתינוק מעוניין זהו זמן מעולה להתחיל להניק. התינוק לא רעב עכשיו אך ההנקה נותנת לו ביטחון, יציבות. וכן מזינה אותו בנוגדנים. לאחר שעבר את כל תהליך הלידה שהיה לא פשוט עבורו האימא עוטפת את התינוק, מרגיעה אותו.. בהמשך ההנקה גם תזין את התינוק ותשביע את הרעב.
במצב אידיאלי האימא שרה לתינוק, מדברת אליו בקול מרגיע ונעים. האימא מעסה את גוף התינוק, לשה את השרירים הקטנים שעברו חוויה לא פשוטה, הוא יונק ובוחן את אימו וזרם אוקסיטוצין שוטף את הדם ועוזר להתחברות ולהיקשרות.

אלמנט אדמה
האדמה מייצרת יציבות, נתינה, מזינה. היא במרכז ותומכת בכולם. קשורה למערכת העיכול- הזנה פיזית ונפשית.
תנועת האדמה- איכות שמעניקה חיים, כמו הענקה הורית. אמהות, מרכז, שאיפה להרמוניה. מבחינת תהליכי חיים, האנרגיה של האדמה- קציר, קטיף הפרי. רואים את התוצאות. כמו בהריון, האימא משקיעה כמעט 10 חודשים ובסוף זוכה לחבק, לאסוף את הפרי.
רקמה בגוף- מסה של שריר. הצליל של האדמה- שירה, הרמוניה. הריח- מתקתק, כמו ריח של תינוק, של חלב אם. והרגש הוא סימפטיה ודאגה, כשנולדת אימא נולדת גם דאגה…
שלב שלישי היפרדות השילייה
לאחר כ20דק'- חצי שעה מרגע יציאת התינוק השילייה מתחילה להיפרד מדופן הרחם. השילייה הזינה את העובר במשך כל חודשי ההיריון ועכשיו כבר אין בה צורך. בגלל שינוי שטח הפנים של הרחם לאחר יציאת התינוק בשילוב עם הפרשת האוקסיטוצין, השילייה נפרדת ונדחפת החוצה יחד עם שאריות ההיריון.

אלמנט המתכת
זהו השלב של המתכת. המתכת מדברת על let go מנה שלא נחוץ נחתך ונשאר רק מה שבאמת צריך, היהלום. איכות של גבולות, הפחתה, השלת המיותר, דיוק. אם אין לנו צורך במשהו ניפתר ממנו ונגלה, עם ניקוי השכבות, אוצר.
כאשר השילייה נפרדת מהרחם ועוזבת את הגוף הרחם מתנקה ויכולה לחזור שוב למהות הבסיסית והטהורה שלה, להיות מסוגלת לשאת עובר חדש בבוא הזמן.