התקופה האחרונה מאתגרת אותנו במיוחד.. פתאום יש תחושה שהעולם השתגע. שמשהו קורה פה ואין לנו שום שליטה. וזה בדיוק העניין. המחשבה שיש לנו שליטה על משהו בחיים היא שקרית. אין לנו שליטה על כלום. מה שיש לנו היא- בחירה. אפשר לבחור מה לאכול אך איך זה ייתקבל בגוף- ספיגה, עיכול, על זה אין שליטה. אנחנו יכולים לבחור לגדל את הילדים שלנו בדרך מסויימת אך איזה אנשים הם יהיו ואילו בחירות הם יעשו בחיים על זה אין שליטה.
זה אחד האתגרים הגדולים בחיים שלנו. לשחרר שליטה.
לשחרר- זה כמו להגיד למישהו עצבני- תירגע! עושה בדיוק את הפעולה ההפוכה. אין כפתור שלוחצים עליו ואז משחררים.
תחושת השליטה נותנת לנו ביטחון. הטבע זו הדוגמה הטובה ביותר. ישנה מחזוריות, אנחנו יודעים מה צפוי לנו. שומר על היציבות בחיים. אך אם משהו משתבש? פתאום מזג אויר קיצוני, מגיפה עולמית.. משהו מתערער לנו מבפנים.
כאשר האדמה יציבה, המציאות שלנו בטוחה ישנה שיגרה ישנה תחושת שליטה, אנחנו יודעים מה הולך להגיע וזה נותן לנו את היכולת לשחרר מעט, לא להיאחז אבל כשלא ברור לנו מה קורה יש לנו קושי. אנחנו נאחזים. בפילוסופיה הסינית תחושת השליטה והשיחרור שייכים למתכת. מי שתומך במתכת זוהי האדמה. לכן גם עכשיו בתקופה של חוסר וודאות עם חוסר יציבות ננסה לייצר שיגרה ויציבות בתוך בכאוס. ומתוך המקום הזה ננסה להבין שהחוסר יציבות זאת היציבות החדשה ואז ננסה לשחרר את הצורך בשליטה שלעיתים יכול להוביל לתופעות פיזיות כמו עצירות, קושי בנשימה, מועקה בחזה ועוד…
אז למה זה מגיע? אין לי תשובה אבל אני חושבת שלכל אחד יש את התשובה הפרטית שלו. אנחנו מבקשים להיות טובים יותר, להיות במקום שלנו, להשתפר… ואי אפשר להתקדם אם עומדים במקום. ביקשנו- קיבלנו… כאשר נתקלים באתגרים זאת ההזדמנות להתקדם, לשנות, להתפתח. רק צריך לבחור.
במקום לבחור להיות בשליטה- לבחור להנהיג את עצמי. לקחת את כל כוחות הנפש שיש לי, שהם ייחודיים לי ולבחור להשתמש בהם. לא להתנגד לרגשות ולתחושות שלי. הם שלי. באתי איתם לעולם לעשות את התפקיד שלי. יש לנו נטייה לכעוס על עצמינו שאנחנו לא מושלמים… אבל חייבים להבין שאף אחד לא נולד מושלם. יש לנו דרך לעשות, להתפתח. אני מאמינה שהגענו לעולם לא סתם… וכל מערכות היחסים שלנו מקדמות אותנו למקום הזה. גם להתחבר למערכות יחסים חדשות או לשחרר כאלה שכבר לא משרתות אותי מתוך הבנה שהתקדמנו שאנחנו במקום אחר, מצריך אמונה, בטחון ותחושת שיחרור.
זה לא באמת שמשהו השתנה עכשיו. החיים הם תמיד בלתי צפויים רק יש לנו נטייה לחפש כל הזמן את הנוחות את המוכר עם כמה שפחות שינויים. עכשיו היקום אומר לנו תתעוררו, תסכימו לחיות. תמצאו את עצמכם בתוך הבלאגן. וזה קורה לכולנו יחד. (בעיני זאת קפיצת מדרגה אנרגטית ענקית שכולנו נעבור יחד).
אחד הדברים החזקים שעוזרים בתהליך הזה זו האמונה. כל אחד יכול לקרוא לזה בשם אחר. אבל הידיעה שהיקום לטובתנו שהמציאות היא עובדה ואיך שאנחנו מפרשים אותה זה שלנו. הידיעה שבשביל להתקדם צריך לעשות דרך, וזה אומר לא להישאר במקום. חשוב לפתוח את העיניים והלב ולראות איך אנחנו מקדמים את עצמינו. זה לא אומר להיות אגואיסטים, להיפך. כשאדם קשוב לאמת הפנימית שלו הוא יהיה טוב לשאר העולם.
בודהה אמר:" לימדתי דבר אחד בחיים: סבל והפסקת הסבל"
אפשר להסתכל על הסבל גם כלחץ וחרדה שנובעים מהנסיון שלנו לשלוט בחיים ואז כאשר דברים "משתבשים" לנו אנו מרגישים שזה לא היה צריך לקרות… זה מוביל לכעס ותיסכול. במקום לחשוב שאנחנו יודעים מה אמור לקרות בודהה מציע להיות ברגע ולראות מה הוא מביא איתו. אין רע וטוב יש את הפירוש שלנו למצב. יש לנו בחירה להסתכל פנימה ולראות מה משרת אותי ומה לא. כשאנחנו באמת שלנו זה לא אומר שאין אתגרים. אבל אנחנו באמת אנחנו באתגרים האלה וזה מרגיש אחרת לגמרי.
